עובדת הועסקה כמזכירה טכנית בחברה, וטענה כי סבלה מיחס משפיל ופוגעני ממעסיקיה תוך פגיעה בכבודה כעובדת וכאדם. בית הדין האזורי לעבודה קיבל תביעתה וחייב את המעסיק במלוא התביעה.
העובדת, הועסקה כמזכירה טכנית במשך כ-4 שנים ובמסגרת עבודתה היתה אמורה לבצע שלל פעולות כגון סריקת מסמכים, הרכבת תיקיות משרדיות, צילומים, מענה לטלפונים וכו'. "אמורה" היתה, שכן כפי שנראה כחלק מהתעמרות המעסיק הותיר אותה ללא עבודה וחסרת מעש.
לצידה של העובדת הועסקה עובדת נוספת אשר בניגוד אליה זכתה ליחס משופר, בעוד שהעובדת אשר הגישה תביעתה טענה כי זכתה ליחס משפיל ופוגעני בכל שנות עבודתה וביחוד לקראת סיום יחסי עובד-ומעביד. כך למשל, טענה העובדת, כי המעסיק נהג כלפיה בדרך פסולה תוך זלזול התעמרות ונקיטת יחס משפיל ופוגעני שכלל הטחת האשמות שווא, אילוצה לשבת שבועות ברציפות בחדר מפוקח לבדה, ללא תעסוקה, והופלתה לרעה לעומת העובדת הנוספת אשר עבדה לצידה אשר לא נדרשה לדווח על כל יציאה, לרבות לשירותים. לגביה אף הורה המעסיק על איסור גורף על העובדת לשוחח בטלפון במשך כל יום העבודה ואף הורה לנכות 15 דקות משכרה בגין כל שיחה שביצעה – יהא משך השיחה אשר יהיה.
המעסיק מצידו הכחיש את טענות העובדת וטען כי מדובר בעובדת אשר עברה עבירות משמעת רבות, שוחחה ארוכות בטלפון במהלך עבודתה, דיווחה על שעות עבודה שלא שיקפו את עבודתה בפועל, ועסקה בענייניה הפרטיים. לגבי טענת העובדת כי מנע מהעובדת ביצוע עבודות והותיר אותה חסרת מעש טען המעסיק כי עשה זאת על פי יעוץ משפטי שקיבל ולאור משבר אימון חריף עימה.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעת העובדת במלואה וקבע כי המעסיק התעמר בעובדת ונהג עימה בחוסר תום לב ובשרירות במסגרת יחסי העבודה. "עובד אינו חפץ, הוא אינו פיון על לוח שחמט שניתן להזיזו מעת לעת ללא נימוק מספיק" קבע בית הדין והוסיף – "הנתבעת נהגה עם העובדת כאילו הייתה חפץ, המונח לעת עתה בפינה נסתרת על למועד בו תתקבל ההחלטה מה לעשות עימה".
עוד קבע בית הדין – "העובדת נדרשה לדווח על כל יציאה, לרבות לחדר השירותים, משל הייתה תלמידת בית ספר יסודי הנדרשת לאישור המורה". בהקשר לניכוי 15 דקות משכרה של העובדת בגין כל שיחת טלפון שביצעה קבע בית הדין כי מדובר בניכוי אסור הנוגד את הוראות חוק הגנת השכר, דבר המלמד למעשה על קנס עונשי ובלתי מידתי שהוטל על העובדת שלא כדין.
מדובר בפסק דין אשר אימץ את כל טענות העובדת במלואן ואף זיכה את העובדת בפיצויים בגין עוגמת נפש, פיצויים אשר בתי הדין לעבודה אינם פוסקים כדבר שבשגרה אלא במקרים קיצוניים ומשמעותיים.
לדעתנו, אין בפסק דין זה משום היתר לעובד לעשות שימוש בטלפון הנייד בעת שעות העבודה, אולם מנגד החלטה שרירותית מצד מעסיק על הפחתת שכר העובד בגין השימוש הינה החלטה בלתי חוקית הנוגדת את חוקי העבודה.
פסק דין זה מהווה תמרור אזהרה למעסיקים לבל יתייחסו לעובדיהם כ"חפץ". יש לנהוג בכבוד כלפי העובד, ולא לעשות בו שימוש כרצונו משל מדובר ב"חפץ".
כותב המאמר עורך הדין אלעד סוקולובר, שותף במשרד עורכי הדין אלעד סוקולובר ושות' מרחוב שמגר 21 (בנין "פנינת חמד") קומה 15 בירושלים, העוסק בליטיגציה אזרחית ודיני הקניין, עבודה ומקרקעין.
אין באמור לעיל כדי להוות חוות דעת משפטית, אין בו כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי מקצועי ע"י עו"ד הבקיא בנושא, ואין בכך כדי להוות המלצה לעשיית פעולה משפטית או הימנעות מעשייתה.
